משנה: חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ סָפֵק טוּמְאָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע. וְאִם הָֽיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם הָֽיְתָה מוּנַחַת בִּמְקוֹם הַמּוּצְנַע יַנִיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוֹרְפָה וְאִם הָֽיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּינָּה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר. חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְגַת הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה. מוֹדֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְיָדָיו. וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה יַצִּיל. וְאִם לָאו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִיבָּלַע וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְיָדָיו. עַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻעַ לֹא זוֹ תְרוּמָה שֶׁאֲנִי מוּזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמֵּא אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ וּבַל תְּטַמְּאָהּ. הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכְּרוֹת תְּרוּמָה בְיָדוֹ אָמַר לוֹ נָכְרִי תֶּן לִי אַחַת מֵהֶן וְאַטַּמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵינִי מְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ רִבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר יְטַמֵּא אֶת כּוּלָּהּ וְאַל יִתֵּן לוֹ אַחַת מֵהֶן. רִבִּי יְהוֹשֶׁעַ אוֹמֵר יַנִּיחַ לְפָנָיו עַל הַסֶּלַע. וְכֵן נָשִׁים שֶׁאָֽמְרוּ לָהֶן גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ וְאִם לָאו הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִין כּוּלְּכֶם יְטַמְּאוּ אֶת כּוּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶן נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' וכן נשים וכו'. בהא כ''ע מודו דאל ימסרו להן נפש אחת מישראל אא''כ יחדו להן אחד כשבע בן בכרי כדקאמר בגמ':
יניח לפניו. אחת על הסלע ואל יתננה לתוך ידו כדי שלא יטמא התרומה בידים והלכה בכולהו כר' יהושע:
ובל תטמאה. ואיזו היא שאני מוזהר בבל תטמאה:
וכן חבית של שמן. תרומה שנשפכה וכו' ולהכי נקט בשמן שנשפכה מפני שהולכת לאיבוד דאלו נשברה ובתחתונה תולין טמאין כ''ע מודים בשמן שאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה שאל יטמאנה בידים דאין כאן הפסד חולין מפני שהשמן ראוי להדלקה ולתקלה לא חיישינן דרמי ליה בכלי מאוס כדאמרי' לעיל ריש פ''ה כי פליגי בשל שמן שנשפכה ע''ג קרקע והולכת לאיבוד דר''א ס''ל דאם אינו יכול להציל ממנה רביעית בטהרה תרד ותבלע בקרקע ואל יבלענה בידיו ולטמאה ור' יהושע סבירא ליה דאף יציל בטומאה ובידים מה שיכול להציל כדמסיים על זו ועל זו וכו' בין שיש חשש טומאה להחולין ובין שהולכת לאיבוד לא זו היא התרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה:
ר''א אומר תרד ותטמא. מעצמה ואל יטמאנה בידיו לקבל את התרומה בידים שהידים פוסלין את התרומה לפי שאסור לטמאות את התרומה בידים ור' יהושע ס''ל דאף יטמאנה ביד כדי להציל את החולין כדקאמר לקמן לא זו התרומה שאני מוזהר מלטמאה:
ואם לאו. שאין יכול להציל ממנה אפי' רביעית בטהרה שלא ימצא כלי טהור בהא הוא דפליגי:
מודי ר''א ור' יהושע. אע''ג דפליג ר' יהושע בסיפא וחייש להפסד חולין מודה הוא לר''א שאם יחזור אחר כלי טהור ויכול להציל מן התרומה אפי' רביעית הלוג בטהרה יציל ואע''פ שבתוך כך שיחזור אחר כלי הטהור יפול מן התרומה לתוך החולין ויופסדו החולין מ''מ הואיל ויכול להציל ממנה רביעית שהוא דבר חשוב יציל ואל יטמאנה בידים:
טמאה. שיש שם חולין טמאין דחזו ליה בימי טומאתו ואם תפול התרומה לתוכן ילך הכל לאיבוד וכגון שהחולין הן פחות ממאה ותדמע מחמת התרומה ותטמא התרומה ולא יהו ראויין כלל מכח התרומה טמאה שבתוכן:
והתחתונה. היא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו:
מתני' חבית. יין של תרומה שנשברה בגת העליונה והיא שנקראת עדשה שעוצרין שם את הענבים:
אל יחדש בה דבר. לא לשמרה ולא לגרום לה טומאה אלא יניחנה במקומה עד שתטמא מאליה טומאת ודאי ותשרף והלכה כרבן גמליאל:
גמ' מדברי שלשתן. נלמד דתרומה תלויה אסור לשורפה דבזה הכל שוין הן דאף ר' יהושע לא קאמר אלא יניחנה במקום התורפה כדי שתטמא טומאת ודאי דכל זמן שהיא תלויה אין לשורפה ולא לאכלה:
מתני' שנולד בה ספק טומאה. כגון האי דשנינו בפ''ד דטהרות ספק משקין ליטמא טמא כיצד טמא שפשט רגלו לבין משקי' טהורין ספק נגע ספק לא נגע ספיקו טמא וטומאתן בספק במקום התורפה במקום גלוי ועומדת ליפסד שם יניחנה במקום מוצנע דקסבר ר''א שהוא מוזהר על שמירתה דכתיב את משמרת תרומתי ויש אם למקרא ובשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה דתרוייהו בעו שימור:
ר' יהושע אומר וכו' יניחנה במקום התורפה. אם ירצה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי בלא וי''ו כתיב:
כְּתִיב בִּרְצוֹת י֙י דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִים אִתּוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר זֶה הַכֶּלֶב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר זֶה הַנָּחָשׁ. רְעַייָא חָֽלְבוֹן חָלָב וְאָתָא חִיוְיָא וְאָכַל מִינֵיהּ וַהֲוָה כֶלֶב מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. כַּד אָתוּן יֵיכְלוּן מִישְׁרֵי נָבַח בְהוֹן וְלֹא אִתְבּוֹנְנוֹן בְּסוֹפָא אָכַל וּמִית. חַד בַּר נַשׁ עֲבַד תּוֹם שְׁחִיק גַּו בֵּיתֵיהּ וְאָתָא חִיוְיָא דְטוּר וְאָכִיל מִינֵיהּ וַהֲוָה חִיוִי דְבַיִת מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ אָתוּן בְּנֵי בֵיתֵיהּ מֵיכַל מִינֵיהּ. מִישְׁרֵי מְתַרְתֵּר עֲלֵיהוֹן עָפָר וְלָא אִיתְבּוֹנְנוֹן וְקָלַק גַּרְמֵיהּ גַּוֵויהּ. 44b חַד בַּר נַשׁ זְמִין חַד רַבָּן וְאַייתִיב כַּלְבָּא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ בִיזָּיוֹן אֲנָא חַייָב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי טִיבוֹ אֲנָא מְשַׁלֵּם לֵיהּ. שַׁבְייָן עֲלוֹן לְקַרְתָּא עָאַל חַד מִינְהוֹן בְּעָא מִינְסַב אִיתְּתִי וְאָכַל בֵיצָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתיב ברצות ה' וגו' זה הכלב. שמשלים אתו ומטיב לו וכן הנחש כהני עובדי דלקמן:
רעייא. מעשה ברועים שחלבו חלב ובא הנחש ואכל מהחלב והכלב היה רואה לזה וכשבאו הרועים אח''כ לאכול ממנו התחיל לנבוח בהן שיכירו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו לזה ובסוף אכלו ומתו:
חד בר נש. עשה שומים שחוקים בתוך ביתו ובא נחש שהוא שוכן בהר ואכל ממנו והנחש של הבית ורגיל שם היה רואה זה וכשבאו בני הבית לאכול הנשאר התחיל מחרחר וזורק עליהם עפר שיבינו וימנעו מלאכלו והן לא הבינו והשליך הנחש עצמו לתוך השומים כדי שלא יאכלו והרי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו וכן מהאי עובדא דלקמיה:
חד בר נש. הזמין לרב אחד לסעוד אצלו וכשבאו להסיב על השלחן הושיב הבעה''ב את הכלב אצל האורח וא''ל וכי בזיון אנא חייב לך שאתה מבזה אותי להושיב הכלב בצידי וא''ל רבי ח''ו אלא טובה אני חייב להכלב שעשה עמדי ואני משלם לו לעשות עמו הכבוד הזה מפני שהשבאים שחוטפין בני אדם לשביה נכנסו כאן לעיר ובא אחד מהם ורצה לקחת אשתי ובא זה הכלב ואכל את ביציו וסירסו והניחה בשלום:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן מִדִּבְרֵי שְׁלָשְׁתָּן תְּלוּייָה אֲסוּרָה לְשׂוֹרְפָהּ.
45a חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי וְהַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי וְלֵית רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה בָהּ. וְהַשְּׁנִייָה כְרִבִּי מֵאִיר וְלֵית רִבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה בָהּ. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי חֲמוֹן מַה אַתּוּן מֹרִין. חָבִית הָרִאשׁוֹנָה כְרִבִּי יוֹסֵי. הָא כְרִבִּי מֵאִיר שׂוֹרְפִין וּכְרִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. וְיִרְבּוּ רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן עַל רִבִּי יוֹסֵי וְיִשְׂרוֹפוּ. וְעוֹד מִן הָדָא וַאֲנָא חֲמִי רַבָּנִין אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵיהוֹן וְאָֽמְרִין אֵיזִיל תְּלִי. וְהָא אַשְׁכְּחָן דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן שׂוֹרְפִין. דְּתַנִּינָן מוֹדֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁשׂוֹרְפִין זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנָייָהּ. וְאִין תֵּימְרוּן לֵית לְרִבִּי מֵאִיר תְּלוּיָה הָא תַנֵּי תְּרוּמָה תְלוּיָה וּטְמֵאָה שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בִּזְמַנָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא תִּיפְתָר בִּתְלוּיָה שֶׁדַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ. אָמַר לֵיהּ כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רַבּוֹ. כָּל תְּלוּיָה דַאֲנָן אָֽמְרִין הָכָא בִּתְלוּיָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ. אֲבָל דַּעְתּוֹ לְהִישָּׁאֵל עָלֶיהָ טְחוֹרָה הִיא. דְּתַנֵּי תְּלוּיָה שֶׁאָמַר טְהוֹרָה הִיא טְמֵאָה הִיא. הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. אִם אָמַר הֲרֵיני מְנִיחָהּ עַל מְנָת שֶׁאֶישְׁאַל עָלֶיהָ טְהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוֹן תִּיפְתָּר שֶׁנּוֹלְדָה לָהּ סָפֵק טוּמְאָה עִם דְּמְדוּמֵי חַמָּה. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר יוסי בר' בון. דלא צריכין להאי שינויא דחיקא דבלא''ה ל''ק מהאי דקתני דלר''מ שורפין את התלויה בע''פ שחל להיות בשבת דתיפתר שנולדה לה ספק טומאה עם דמדומי חמה ולית ש''מ כלום כלומר דהא דקתני ששורפין אותה ערב שבת עם חשיכה מיירי בכה''ג שנולד לה הספק טומאה עם שקיעת החמה ולפיכך שורף אותה מיד דאינו יכול להשהותה יותר דמחר ע''פ הוא והרי אינה ראויה לאכילה אף בשעה שמותר לאכול אבל בעלמא לעולם אימא לך דאף לר''מ אין תרומה תלויה בשריפה ואכתי ר''ש יחידאה הוא ולא קשיא מידי לחברייא:
אם אמר הריני מניחה כך על מנת שאשאל עליה. על ספיקה טהורה כלומר עדיין אינה בחזקת טומאה דיכול להיות שיטהרו אותה:
הרי זו טמאה. מכיון שנתייאש ממנה וכטמאה ודאית היא ודינה בשריפה:
תלויה שאמר טהורה היא טמאה היא. כלומר אע''פ שיכול להיות שטהורה היא אם הייתי שואל לחכם על ספיקה אעפ''כ אני מחזיק אותה שטמאה היא שאין דעתו לישאל עליה:
דתני. בתוספתא דמכילתין בפ''ז ושם הגי' מהופכת וגירסא דהכא היא עקרית:
א''ל כן. נמי א''ר יוסי רבן והוא ר' יוסי רבו דר' מנא המפורש במקום אחר דכל תלויה וכו' כלומר דהדר ר' יוסי ושניי נמי הכי:
תפתר בתלויה שאין דעתו להשאיל עליה. כצ''ל וכך הוא בפסחים כלומר שנתיאשו ממנה ואין דעתו לישאל על ספיקה שמחזיקה לטומאה ודאית וכיון שכן היא בשריפה כטומאה ודאית ולעולם תלויה שדעתו לישאל עליה אינה בשריפה לר''מ דהויא כטהורה דשמא יטהרו אותה:
הא תני. בהדיא בתוספתא דפסחים בפ''ג גבי הא דשנינו שם ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת תרומה תלויה וטמאה שורפין אותה ע''ש עם חשיכה דברי ר''מ וחכמים אומרים בזמנה כהאי דתנינן במתני' שם לחכמים. ובתוספתא שלפנינו הגירסא תרומה טהורה וטמאה מבערין אותה מלפני השבת דברי ר''מ וכו' וזהו ממש כבמתני' דהתם וגי' הש''ס היתה תרומה תלויה וכו' וכן הוא לקמן. קתני מיהת דלר''מ תרומה תלויה בשריפה היא דלא מצית למימר דהתם מטעמא דחמץ הוא ולא סגי אלא בשריפה דא''כ מ''ט דלא שרפינן לה אלא עם חשיכה ולא מקודם כדין שריפת חמץ בכל ערב פסח דכן הוא הדין בע''פ שחל להיות בשבת אלא ודאי מטעמא דבלא''ה לשריפה עומדת ומכיון שאין לה אוכלין שורפין אותה שלא תתחמץ והואיל ותרומה היא ממתינין מלשורפה עד עם חשיכה וש''מ דלר''מ נמי ס''ל דתלויה בשריפה היא והדרא קושיא לדוכתה:
ואין תימרון לית ליה לר''מ תלויה. זה הכל מקושית ר' יוסי לחברייא הוא כלומר וכי תימא דלעולם לית ליה לר''מ לתלויה שמותר לשורפה ור''ש יחידאה הוא בזה וכי קאמרינן דחבית הראשונה כר' יוסי ולית ר''מ מודה בה היינו לענין מה דשנינו לר' יהושע אליבא דר' יוסי דמניחה במקום התורפה דבהא לא מודה ר''מ אלא דס''ל דלר' יהושע מטמאה אותה ביד מכיון דבלאו הכי כבר נולד לה ספק טומאה כמו דאית ליה לר' יהושע בחבית שניה אבל לא לענין ששורפה בעוד שהיא תלויה:
וא''ר יוחנן ר''ש שנייה. ר''ש הוא ששנה להסיפא זו במתני' דהתם וכך הוא שנוי בתוספתא פ''ק שם אר''ש לא נחלקו ר''א ור' יהושע על הטהורה ועל הטמאה ששורפין זו בעצמה וזו בעצמה על מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה וכו' אלמא דלר''ש שורפין את התלויה דהא לדידיה מיהת כ''ע שוין בזה דלשריפה עומדת:
דתנינן התם מודי ר''א ור' יהושע ששורפין זו לעצמה. לטהורה בע''פ ולזו לעצמה להטמאה ועל מה נחלקו על התלויה ועל הטמאה בשאר ימות השנה שר''א אומר תשרף זו בעצמה וזו בעצמה משום דס''ל דמוזהר על שמירת התלויה כשם שמוזהר על הטהורה ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת דהואיל ונולד לה ספק טומאה שוב אינו מוזהר על שמירתה:
והן אשכחן. כך הוא בפסחים כלומר והיכא אשכחנן דא''ר שמעון שורפין בספק טומאה:
ועוד מן הדא. דאנן חמיין מרבנן דכי אתא עובדא קומיהון בתרומה שנולד לה ספק טומאה דאמרין להשואל איזל תלי ולא אמרין ליה זיל שרוף אלמא דנהגין כן ולא מחזקינן לה כטומאה ודאית ואמאי הא לדידכו ר''מ ור''ש תרוייהו ס''ל דלא כר' יוסי ושורפין לכל ספק טומאה בתרומה:
אמר לון רבי יוסי. לחברייא והוא ר' יוסי אמורא ראו מה אתם אומרים דחבית הראשונה וזהו שנולד לה ספק טומאה כר' יוסי דפסחים היא דאזלא הא כר''מ שורפין דהא הכי קאמריתו דלית ר''מ מודה בה משום דס''ל דכל ספק טומאה בתרומה שורפין אותה והשתא קשיא דאם כר''מ שורפין וכר''ש ג''כ שורפין כדשמעינן מדלקמן א''כ וירבו ר''מ ור''ש על ר' יוסי דיחיד ורבים הלכה כרבים וישרפו כל ספק טומאה בתרומה ואנן לא תנן הכי בפ''ד דטהרות דלא קחשיב שם אלא ששה ספיקות ששורפין את התרומה עליהן ספק בית הפרס וכו' ואלו שאר ספיקות תולין ולא שורפין:
גמ' חברייא בשם ר' אלעזר וכו'. הך דר''מ ור' יוסי בסוף פ''ק דפסחים היא וגרסי' לכולה סוגיא שם דתנינן התם דא''ר חנינא סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה הוסיף ר''ע ואמר וכו' א''ר מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח א''ר יוסי אינה היא המדה ומודים ר''א ור' יהושע ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה וכו' ופליגי התם לעיל לפרושי האי מדבריהם דאומר ר''מ מדבריהם דמאן דחד אמר מדבריהם דר''ח סגן הכהנים ודר''ע כדלקמן וחד אמר מדבריהם דר''א ודר' יהושע דהכא והאי ריש הסוגיא אזלא אליבא דמ''ד מדבריהם דר''א ור' יהושע וכלומר מדברי ר' יהושע דס''ל הכא דיטמאנה ביד מכיון דסופה לאיבוד וה''ה נמי ששורפין הטהורה עם הטמאה בערב פסח כיון דבלא''ה לאיבוד הולכת ומאי מדבריהם ממחלוקת של ר''א ור' יהושע למדנו זה משום דהלכה כר' יהושע והיינו דקאמר הכא חבית הראשונה כלומר מתני' דלעיל חבית שנולד לה ספק טומאה שהיא נשנית ראשונה כר' יוסי וכדמפרשי חברייא להא דר' אלעזר דכר' יוסי הוא ולית ר''מ מודה בה דכך שנה ר' יהושע שיניחנה במקום התורפה אלא דר''מ אליבא דר' יהושע ס''ל הואיל ונולד לה ספק טומאה שורפין אותה וחבית שניה והיינו המתני' דהכא כר''מ אליבא דר' יהושע היא דאזלא דמכיון דסופה לאיבוד שרי לטמוייה ביד כדיליף וקאמר מדבריהם למדנו ולית ר' יוסי מודה בה דס''ל אינה היא המדה ולקמיה מדייק עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source